My life
כשהייתי בת 11 הייתי יושבת על אדן החלון בלילה כשכולם ישנים, ומדמיינת שעכשיו יש מישהו כמוני איפשהו שם יושב על החלון גם. הרגשתי שאם אני אחשוב עליו מספיק חזק, הוא ידע שאני יושבת שם ואז זה כאילו שאנחנו יושבים אחד מול השנייה. אז כתבתי על הקיר בטוש שחור "וכשדצמבר יבוא נפגש כמו שני הרים שהתהום ביניהם זוהר כזריחה או כשקיעה".
כשהייתי בת 9 אמא הייתה מעירה אותי כל בוקר שעתיים לפני הזמן, היא הייתה עושה לי צמה, שמה לי כוס תה ליד המיטה והולכת לעבודה. אני הייתי שותה את התה וחוזרת לישון. ומאז לעולם צמה תזכיר לי את אמא.
בגיל 10 הייתי נרדמת במיטה. בבוקר היו מגלים אותי ישנה על הרצפה, עם הכרית והשמיכה. אני אפילו לא זוכרת למה הייתי עושה את זה. אני חושבת שעברתי מרד נעורים מוקדם מהרגיל. בכלל, עד היום אני מעדיפה לישון עם המצעים על הרצפה.
בגיל 12 רציתי משפחה מפורסמת. שיגידו עליי זאתי הבת של שלמה ארצי. אבל במקום זה אמא שלי הייתה אחות, וכל ילד שהתעסק איתי הייתי אומרת לו, אמא שלי אחות והיא תתן לך זריקה בטוסיק. הייתי בורחת מבית הספר דרך פרצה בגדר לעבודה של אמא בקופת חולים, והיא הייתה צריכה לצאת באמצע העבודה להחזיר אותי חזרה. אח"כ היא הבינה שהיא לא יכולה עליי ונתנה לי לברוח מביה"ס. הייתי יושבת איתה בעבודה עושה פרצופים לחולים וגונבת מזרקים.
(ואימי אומרת: זאת החוטאת שלי ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח).
הנשיקה הראשונה שראיתי הייתה בגיל 12. עד אז לא ראיתי מקרוב איך ניראת נשיקה אבל יום אחד במסדרון בית ספר ראיתי ילדה מאוד גבוהה מנשקת ילד נמוך ממנה. לפני היא לקחה ביס מהבננה שהחזיקה. עמדתי מולם מזועזעת, חשבתי על המרקם של הבננה בתוך הפה של שניהם מתערבב. והבטחתי לעצמי שבחיים לא אנשק ככה מישהו.
בגיל 16 התנשקתי בטיול השנתי עם ילד בשם עומר. הפסקתי אותו כי הייתי מובכת ושאלתי אם יש לו מסטיק. בכלל לא רציתי מסטיק. אני חושבת שהוא חשב שניסיתי לרמוז שיש לו ריח רע כי פתאום הוא התחיל לאכול מלא מסטיקים בטעם מנטה.
בגיל 17 אני וחברות שלי היינו מספרות שאנחנו ישנות אחת אצל השניה ובורחות בלילה לתל אביב חוזרות רק בבוקר. יום אחד אמא שלי התקשרה כשהייתי עם חברה על מונית שירות בדרך לתל אביב, הייתי חייבת לענות. -היי אמא –היי, איפה את? -אני אצל הדר. -אז מה זה הרעש הזה? (הנהג מונית מתווכח עם אדם שמן שבדיוק עלה למונית) -זה אבא של הדר. תוך כדי שאני מדברת עם אמא שלי האדם השמן לא שם לב שאני יושבת בכסא מקדימה והוא ניגש להתיישב עליי, ואני לא יכלתי להגיד כלום כי אמא שלי בטלפון. חברה שלי שנקרעה מצחוק אמרה לו בשקט, אדוני אתה מתיישב על חברה שלי.
ניצלתי בזמן.
בגיל 20 אחותי לקחה אותי לאכול סושי. עוד לא ידעתי מה זה אבל שמחתי לגלות שמגישים את זה עם אבוקדו בצד. כעבור מספר שניות אחותי נקרעת מצחוק שהיא רואה אותי מנגבת את הוואסבי מהלשון שלי עם המפית.
בגיל 21 הכרתי את החבר השני שלי שגרתי איתו. תקופה אחרי שנפרדנו גיליתי שיש לו חברה בשם מאיה. חשבתי שזה מאוד מוזר הקטע הזה לצאת עם מישהי עם אותו השם כמו שלי. זה גרם לי להרגיש בלתי נשכחת.
בגיל 22 ניסיתי להתקבל ללמוד קולנוע בסם שפיגל, התווכחתי עם אחד הבוחנים שם על מה זה רגש. היה נראה שהוא לא אוהב אותי. אחכ כשלמדתי שם הוא אמר עליי שאני התלמידה הכי טובה בכיתה.
סגירת מעגל וי.
בגיל 25 נשבר לי הלב. עכשיו הוא כבר החלים הוא שלם וטוב לו. אבל ברגעים שלב נשבר יש איזו דממה בעולם. אתה לא רואה את העצים או שומע ציפורים הכל מאבד משמעות. תמיד חשבתי שאם מכירים מישהו קצת זמן אז פחות אכפת לך לאבד אותו אבל אז שהתאהבתי הזמן קיבל מימד אחר. בכלל שמאוהבים התפיסה של זמן ומרחב משתנים ולחיוך יש צורה של ענן ולכל טעם של אננס.
בגיל 26 אמרתי לחברה שזו השנה הראשונה שאני מרגישה אישה. כבר חודשים שאני שמחה בחלקי. ואני אני. כבר אני לא רואה פיתוי בלזייף מישהי אחרת וגם ברגעים ששום דבר לא ברור
יש לי הבנה איטית ושלמה שבחרתי בי. וזה מספיק.
